מסע חורף למונגוליה 2012
סמיון קופטיאב
תמונות נוספות ועוד אפשר למצוא באתר של סמיון
אולן בטר
הקור באולן בטר הולם בפנים, וזיהום האוויר גם כן. תנופת הפיתוח קידמה את אולן בטר לעיר השנייה בעולם ברמת זיהום האוויר שבה. הגענו לקראת ערב לגבעה המשקיפה על העיר, משקיפה אפילו על פסל הבודהה עצמו. מהתצפית נראות ארובות המפעלים הרבים שמשחררים עשן שחור ישר ללב העיר.
ואני חושב מה הביא אותי לעיר הזאת ולמקום הזה שוב פעם, ועוד בחורף. אנחנו מתכוונים להגיע לצפון מונגוליה, בחלק שגולש לתוך היערות של סיביר. הטמפרטורות באיזור המינוס שלושים. הקור המקפיא אמור להחזיק את האגם הקפוא - קפוא ובטוח לנסיעה, אבל אני לא מצליח להרגע , כל מה שאני חושב עליו זה איך הרכב שלנו נוסע, כמה קולות של קרח נשבר והאוטו נעלם בתוך האגם ובתוך הלילה שמסביב.
ביקור אצל הגברת מהגר
בנסיעה בשמורת הסלעים עברנו אצל משפחה מונגולית שהואילה לקבל את פנינו לביקור קצר אבל מעמיק צילומית. פגשנו את בעלת הגר. היא סיפרה שהיא ובעלה גרו בעיר הבירה, באולן בטר, ועבדו כמהנדסים במשך שנים רבות. כשפרשו חזרו לגור באופן עצמאי בשטחים הפתוחים כשהם אחראים על משק בית קטן. אהבתי לראות את הגר שהיה מסודר ועם מגע חמים. במהלך השיחה בעלת הגר הכינה בוטס, כיסוני בצק ממולאים בשר, היא הלכה למקרר, שזה כל העולם מחוץ לגר החמים. הביאה שקית ואידתה את תכולתה על גבי התנור.
צ'ימבה האריה
כמו סימבה, צ'ימבה מלווה את אילן כבר כמה שנים במונגוליה עם קול של אריה וקשיחות של מונגולי שחי ונולד במקומות לא פשוטים. בקרנו אצלו בבית , בית פשוט, אפילו בקתה, הוא קנה אותו לאחרונה בארבעת אלפים דולר, ושכן שם את אשתו הצעירה שתי בנות וטלויזיית סוני 14 אינטש.
פסטיבל החורף של חובסגול
חשבתי שזה השמאן המקומי...
הוא הסתובב במבט מסתורי בתוך ההמון. עם עיניים אדומות כחולות, מחפש את הקהל למופע של הלילה. את האנשים הפצועים והמדממים שהרוחות יכולות לעבור דרכם בקלות ולספר את הסיפור שלהם.
נזכרתי, בסרט "נער הסוסים" . הסרט מספר על משפחה אמריקאית שמחפשת איך להקל את התמודדות עם הילד האוטיסט שלה. הילד באופן מפתיע מגלה שלווה מפתיעה ליד סוסים. וכך בשלב מסויים המשפחה מגיעה למונגוליה בגלל הסוסים וגם כדי לפגוש שמאנים. השמאנים ערכו טקסים על מנת לגרש את הרוחות מהילד ומאמא שלו.
הפורגון, רכב רוסי, באמת קשוח. עדיין מייצרים אותו ברוסיה והמונגולים עדיין קונים אותו. בזמן פסטיבל הקרח, לאחר סבוב ארוך בחוץ חזרתי לפורגון להתחמם קצת. זרקתי את עצמי עם הביגוד המגושם בכיסא האחורי מחפש את המצלמה כדי לראות תמונות. הנהג שישב עם החבר שלו היו צוהלים במיוחד הגישו לי כוס וודקה קרירה, שתיתי הכל ומייד. הנהג לקח את הכוס ניער את שאריות המשקה והחזיר את הכוס ליעודה המקורי - בית מנורה.
תחרות היאבקויות בעיירה חטגל
בחטגל התקיימה תחרות היאבקויות . סוג ההאבקות הזה נקרא בוח והוא חשוב ביותר מפני שהוא אחד משלושת הכישורים המוערכים של הגבר במונגולי. כישורים אחרים הם קשתות והיכולת להתמודד עם סוסים. שלושה אלו אף מהווים את העיקר
בתחרויות ובפסטיבל הנאדאם. התחרות הקטנה שבתמונות התקיימה באולם הספורט המקומי.
למרות התחושה שהמונגולי הממוצע הוא קצת עצבני, יש משהו לא תוקפני בתחרות הזאת, זה מתחיל בביגוד הצבעוני, בריקוד העייט שהמתמודדים מבצעים בהתחלה. גם הקרב עצמו הוא פשוט - המתאבקים מחזיקים אחד את השני ומנסים להפיל או לדחוק מעבר לשולי הרחבה.
פסטיבל העייט
צייד באמצעות עיטים הוא אחד מאמצעי הצייד של שבטים קזחיים במערב מונגוליה. שם זה נעשה כדי להביא באמת ארוחת ערב ולא למטרות ספורט. הצייד רוכב על סוסו כאשר העיט מונח על זרועו. הזרוע מכוסה בכפפת עור גדולה כדי להגן מפני הציפורניים של העיט וגם כדי לספוג את הנחיתה יותר בקלות. כאשר יש זיהוי של המטרה הנשר עוזב את הצייד ועף אל המטרה ואז מרים את החיה לגובה של עשרות מטרים ושומט אל הקרקע. מהנפילה החיה נפצעת ומתה.
חבורת הציידים הקזחים הזאת רכבה על הסוסים במשך כמה ימים את כל הדרך מאיזור אולגי (החלק הצפוני מערבי של המדינה) עד לאולן בטר. בשלב ההכנות כל עייט ביצע כמה תרגילי חימום ואחר כך ניהל שיחת מוטיבציה עם הצייד.
