המסע של 2003

אילן אביב

 

בקיץ 2003 זכיתי להגשים חלום ילדות. חלום רחוק: להלך במישורים האין סופיים של גינג'ס חאן. ספר הרפתקאות שקראתי בערך בגיל 15 לא הרפה ממני שנים. ציירתי בדמיוני את הערבות הפתוחות עם מאות אלפי לוחמים עזי פנים רכובים על סוסים קשוחים. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ארזתי מצלמה, חבר מארה"ב (היחיד שהסכים לבוא להרפתקה) מתורגמנית מונגולית ונהג מקומי וביחד עם הפורגון (רכב שטח רוסי) חציתי את מונגוליה ממדבר גובי ועד לאגם חופסגול. מסע מדהים, מפגש עם תרבות כל כך רחוקה, שונה ומעניינת שהפך את המסע לתענוג שנחשף כל יום מחדש.

 

המונגולי הממוצע נראה מאיים: כרס שחומה תקועה בתוך מגפיים שחורות, חצי גוף עליון חשוף ושיער שחור כפחם שמבעדו מבצבצות עיניים מלוכסנות. אבל...לאחר שבירת הקרח (שעשויה לארוך שעות) הם מתגלים כאנשים חמים, אוהבי צחוק, אנשי משפחה להפליא וסקרנים לפחות כמונו...

 

המסע עצמו היה תענוג רצוף של גילוי תרבות שונה, על רקע של נופים מדהימים. להתעורר כל בוקר אל אגם כחול מעוטר בהרים פראיים. לנסוע בתוך תמונה, לצלם ללא הפסקה ולנמנם את מנוחת הצהריים הערבות המוריקות והאין סופיות של מונגוליה.

 

במשך 16 יום נסעתי מדזאלנגאד שבמדבר גובי ועד אגם חופסגול בצפון הסיבירי. ראיתי את הקרחון בלב המדבר, רכבתי על סוסים לצד משפחות בנדידה באזור מרכז מונגוליה. השתכשכתי בבריכות טבעיות חמות של מי גופרית לאחר טלטול מפרך ברכב השטח. ביליתי שלושה ימים באגם הלבן עם משפחה מונגולית שארחה אותי לשיחות מעניינות על תפיסת חיים, על המרחק בין המערב למזרח. ראיתי טקס שמאני של מגרשת רוחות באגם חופסגול שביקשה מזל טוב למאהל בו נמצאנו. ישנתי בלילות סחופי רוחות למרגלות קרחוני ענק, שומע את הרוח מכה בדפנות האוהל, נר עם אור מרטט על ספר קריאה ואני בשק שינה חם. הלכתי בשרידי עיר הבירה הקדומה של גינגיס חאן – והאזנתי למוסיקת ה"חומי" המדהימה, המעניינת, שבעזרתה מבטא המונגולי את אהבתו לסוסים, לטבע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חזרתי ממונגוליה , אבל הרגשתי שמשהו נשאר בתוכי מהאנשים הפשוטים, הצוחקים ומסבירי הפנים האלו. בשנת 2005 הצעתי למספר חברים להצטרף אלי לחוויה, להוביל אותם בנבכי הארץ הכל כl מעניינת. את ההמשך אפשר לראות בסיפור על המסע של 2005.